Показаны сообщения с ярлыком ספרי זכרונות. Показать все сообщения
Показаны сообщения с ярлыком ספרי זכרונות. Показать все сообщения

вторник, 30 декабря 2014 г.

ילדות שונה כל-כך. סבתא אניה וסבא מריק.

(по-русски)
(מספרים על חוויות ילדותם אנה אלכסנדרובנה מיסיוק ומרק איסקוביץ ניידורף)

 
סבתא אניה:
היום הנחדה שלי זורקת עטיפות של סוכריות ונייר כסף של מטבעות שוקולד .כשהייתי ילדה עטיפות רב-גוניות ובהקות, בעיקר נוצצות, שימשו כצעצועים בעלי ערך.
כשהייתי בת 4.5 נולד לי אח קטן. כולנו, כולל ההורים שלי, אותי ואחי גרנו בדירת שותפים בחדר של 13 מ"ר. מובן מאליו, שצעצועים היו רק ליורי הקטן. הוא ישב בלול ואפילו לא היה לו מקום לזחול. הוא השתעשע בכך שהוא זרק את הרעשנים שלו על הרצפה ואני הייתי צריכה להרים אותם ולהשיח את דעתי מהספר. זה היה מעליב. וחוץ מזה, נתנו לו את הדובי שלי, הוא קפץ עליו ואני ריחמתי על הדובי. 


סבא מריק:
היו לי רק שלושה צעצועים אמיתיים שהגיעו איתי מגרמניה. ציפציפים מגומי בגודל של כוס גדולה: טבח,סנטה, ואת השלישי לא זוכר. ובכלל שימשו כצעצועים כל הדברים שלא היה להם שימוש מוגדר: פקק מבקבוק יין, ידית של כוס שבורה וכל דבר אחר שניתן היה להשמיש: לרכב על מטטא כמו על סוס, להפוך כיסאות לרכבת או חשמלית וכו'.

вторник, 16 декабря 2014 г.

אלכסנדר ושרה: סיפור היכרות



(מספרת אנה מיסיוק)

פסצ'נסקי שרה

אמא שלי, שמה שרה פסצ'נסקי בת ישראל, נולדה וגרה ברבניץ עם הוריה ושני אחים קטנים. בתחילת מלחמת העולם השנייה היא היתארחה אצל סביה, לייב פסצ'נסקי ,בצ'צ'לניק יחד עם אבא שלה.

סבא לייב עבד בארגון העוסק בחלוקת משאבים ("פוטרבקואופרציה") ועסק באסיפת קציר. הוא סייר בין הישובים החקלאיים וקיבל מהתושבים עור, פוך ונוצות ונתן להם בתמורה מוצרי צריכה (כגון בדים, מסמרים, כלי עבודה וכו'). כשהמלחמה התחילה, הם לא יכלו לעזוב. צ'צ'לניק נכבש ושרה עם אביה הוכנסו לגטו.
בשנת 1941 שרה היתה בת שש עשרה.