ילדות שונה כל-כך. סבתא אניה וסבא מריק.

(по-русски)

(מספרים על חוויות ילדותם אנה אלכסנדרובנה מיסיוק ומרק איסקוביץ ניידורף)

 סבתא אניה:
היום הנחדה שלי זורקת עטיפות של סוכריות ונייר כסף של מטבעות שוקולד .כשהייתי ילדה עטיפות רב-גוניות ובהקות, בעיקר נוצצות, שימשו כצעצועים בעלי ערך.
כשהייתי בת 4.5 נולד לי אח קטן. כולנו, כולל ההורים שלי, אותי ואחי גרנו בדירת שותפים בחדר של 13 מ"ר. מובן מאליו, שצעצועים היו רק ליורי הקטן. הוא ישב בלול ואפילו לא היה לו מקום לזחול. הוא השתעשע בכך שהוא זרק את הרעשנים שלו על הרצפה ואני הייתי צריכה להרים אותם ולהשיח את דעתי מהספר. זה היה מעליב. וחוץ מזה, נתנו לו את הדובי שלי, הוא קפץ עליו ואני ריחמתי על הדובי. 

סבא מריק:
היו לי רק שלושה צעצועים אמיתיים שהגיעו איתי מגרמניה. ציפציפים מגומי בגודל של כוס גדולה: טבח,סנטה, ואת השלישי לא זוכר. ובכלל שימשו כצעצועים כל הדברים שלא היה להם שימוש מוגדר: פקק מבקבוק יין, ידית של כוס שבורה וכל דבר אחר שניתן היה להשמיש: לרכב על מטטא כמו על סוס, להפוך כיסאות לרכבת או חשמלית וכו'.

סבתא אניה:
אני זוכרת מצויין את הבובה הראשונה שלי. זו הייתה מתנה ליום הולדתי החמישי מדוד בוריה. לבובה קראו גליה, כך היה כתוב על הקופסא. אני עדיין זוכרת את הקובע שלה ואת השמלה בצבע סגול עם פסים שחורים מבד דומה למשי, אבל קשה יותר.

סבא מריק:
כשהייתי בערך בן 4, התחילה המלחמה הקוריאנית. אבא שלי, מהנדס בניין, גוייס שוב ונסע לסבסטופל ואחר כך לניקולאייב יחד עם אמא. אני נשארתי בבית עם סבתא בביתנו שברחוב גימנזיצ'סקאיה. הדירה כללה פרוזדור קטן ומטבח ושני חדרים בגול של 12 מטרים כל אחד. בחדר הראשון, מימין של הדלת היה מזנון ענק מלפני מלחמת העולם. הוא תפס את כל הקיר והייתה לו חזית מגולפת ודלתות עם חלונות זכוכית מעוצבת.

 

שולחן עצום, מכוסה במפת קטיפה כבדה עם שוליים, תפס את כל שאר החדר. כשסבתא שלי הייתה חוזרת מהשוק היא הייתה מגלגלת את המפה בתנועה גורפת ומניחה את הסלים על המשטח החשוף של השולחן. בחדר המרוחק ביותר עמד שולחן הכתיבה של אבא. הוא נראה לי ענק וגלם את כל מה שהיה קדוש בעיניי. במגירותיו היו מוסתרים דברים האסורים בשבילי: סרגלים, דפים וכו'. מכל זה סרד רק סרגל כיס לחישוב.
כשההואים חזרו הביתה, אבא פירק את המזנון ומסר את השולחן כדי לפנות מקום למגורים בחדר הראשון. 

סבתא אניה:
מימין לדלת הכניסה עמדה ספה שעליה ישנו ההורים. מצד שמאל, ליד התנור, הייתה המיטה של יורי, ומאחוריה - ארון בגדים כפול עם מראה, ועוד אחריו הייתה דלת למרפסת. מימין לדלת המרפסת היה חלון ומתחתיו מיטת יחיד שעליה בדרך כלל ישן אחד הדודים שלי שגרו אצלינו מדי פעם. במרכז החדר היה שולחן שהיה בדר כלל מסודר בצורה חגיגית, עם מפה צהובה מעומלנת ואגרטל זכוכית כחול. משמאל לדלת הכניסה הייתה ספרייה עם ספרים. על העליון הייתה עמדת רדיו עם רמקול עגול.

 

בלילה סובבו את השולחן בצורה כזאת שהוא חסם יציאה למרפסת וחלק של מיטת היחד. את המיטה מתקפלת שלי שמו במקום שהתפנה וחלקית מתחת לשולחן. כשישנתי, רגליי היו מתחת לשולחן.

סבא מריק:
בחדר המרוחק היתה מיטה גדולה של סבתא. אני ישנתי לידה במיטה המתקפלת. בבוקר קיפלו את כל כלי המיטה ושמו אותם על המיטה. הוריי ישנו בחדר הראשון, אבא על ספה מתקפלת ואמא לידו, על מיטה מתקפלת. לכן, כדי שהמשפחה תלך לישון, היה צריך לבצע פעולה מורכבת: להוציא ולפתוח את כל המיטות, לפזר ולשים את כל כלי המטיה. בלילה הדירה כולה הייתה הופכת לשטח שינה וביום לסלון.

סבתא אניה:
בפינת השולחן תמיד היתה ערימת עיתונים. התפקידי היה לסדר אותם יפה, כך שכולם יהיו באותו כיוון.

סבא מריק:

בתקופת ילדותי, עיתונים היו מקור מידע עיקרי. כל המידע האפשרי, החל מחדשות מקומיות ועולמיות ועד ללוחות זמנים של סרטים בקולנוע היה מגיע מעיתונים.

המשפחה שלנו הייתה מנוייה לשניים - שלושה עיתונים. תפקידי היה לסדר אותם לפי שמות, תאריכים וכיוון. זה נחשב לשיטה חינוכית כדי ללמד ילדים להיות מסודרים.

 

סבתא אניה:

כשהעיתונים נהיו לא אקטואליים, העבירו אותם למדף התחתון של הספרייה ומשם לשירותים. שם הם שימשו כנייר טואלט שהיה במחסור במדינה.

סבא מריק:
היו שני סוגים של שירותים: בראשון העיתונים היו גזורים בצורה מסודרת, עם חור בפינה, והיו תלויים על מסמר ללא ראש. לעומת זאת, בשני העיתונים היו מפוזרים, וכל אחד היה קורע כמה שהוא רוצה. בדירת שותפים היו בדרך כלל הולכים לשירותים עם איתון אישי. 

חיינו התחלקו לחיי יום וחיי לילה. ביום סבתא עסקה בעבודות בית. היא גם תפרה לפי הצורך. מכונת תפירה עם חיבור לרגל עמדה בחדר השני ליד החלון. עזרתי לסבתא להכניס חוט בתוך העינית של המחת וכאשר הרצועה הייתה נופלת מהגלגל, הייתי נכנס מתחת לשולחן כדע לסדר אותה. בחדר הראשון, בפינה בין המזנון וספה אמדה שִידָה ואליה רדיו. אני וסבתא בילינו ערבים ליד הרדיו.
על לוח התדרים היו כתובות מילים מוזרות. אני לא ידעתי שזה היה שמות של עירי בִּירָה של כל האולם, אבל כשהסתכלתי עליהם, כאילו עשיתי טיול לארץ הלא ידועה.

 

הקשבנו לשיעורים של קונסטנטין כריסטופורוביץ' אג'מוב על מוזיקה, מלחינים ומַבצעים (מנגנים). וגם לשִידוּר ישיר מהעולם הגדול של אֲקָדֶמיָה לְמוּזִיקָה שבמוסקבה. אנחנו חלמנו שיהיה חלון קטן בתוך הרדיו כדי לראות את מה שאנחונו שומעים.

סבתא אניה:
בערב הורים היו משירים אותי לבד בבית עם רדיו דָלוּק. בשעה שמונה היתה מתחילה תוכנית "תאטרון מול המיקרופון". כך שמעתי הצגות רדיו רבות שנשארו בזכרוני. 

סבא מריק:
הרדיו ששמענו היה ממוסקבה (ברוסית). תכניות של תחנות רדיו מחו"ל אנחנו, בוודאי, לא יכולנו לשמוע. לא הייתה לנו נקודת רדיו כבלית, אבל היא הייתה אצל השכנים ופעלה סביב לשעון. השידור בה היה מפסיק מ-12 בלילה עד 6 בבוקר ולכן היא שימשה אצלנו בתור שעון מעורר. 
בעיקר, נקודת הרדיו שידרה את הערוץ הראשון של רדיו ממוסקבה. חלק מהזמן הוקדש לתכניות של אולפני רדיו בקייב ואודסה, חלקית בשפה האוקראינית. 
תכנית בוקר התחילה מהימנון של ברה"מ ואחר כך הימנון של אוקראינה. לאחר מכן הקריאו "מאמר מערכת" ועשו סקירה קצרה של המהדורה האחרונה של העיתון "פראבדה", התעמלות בוקר ותכנית לילדים בשם "בוקר של הפיונרים" ("פיונרסקאיה זורקה") ששודרה בדיוק לפני היציאה לבית ספר.
מכל התכניות הפופולריות שאני זוכר, כדאי להזכיר שתיים: אחת נקראה "ראבוצ'י פולדן" ("צהריי העבודה") ובה, בין  נושאים פוליטיים היו גם נושאים חינוכיים ומוזיקה קלאסית פופולארית. התכנית השנייה הייתה קונצרט על פי הבקשות של המאזינים.

סבתא אניה:
נקודת רדיו שידרה תכניות מקומיות. בשעות הצהריים שידרו שם ערוצים ממוסקבה שהיו ברוסית, אבל הם היו על פוליטיקה ולא עיניינו אותי. לעומת זאת, קונצרטים, הצגות ודיונים היו בשפה האוקראינית והקשבתי להם בהנאה.  

סבא מריק:
לסבתא שלי היתה מגיעה חברה, שכנה, שקראו לה בסגנון האודסיטי "מדאם ברמבוים", והיא קראה לסבתא "מדאם תימישפולסקא" (בימכום תומשפולסקה). הן בירכו אחת את השניה כך: "אַ גיט מאָרגען" (בוקר טוב), "א גיט יאר" (שנה טובה), ושיחה נמשכה באידיש שאותה, כמובן, לא ידעתי. ואפילו חשבתי שזה אוקראינית, כי בילדותי לא שמעתי אוקראינית בכלל. 

סבתא אניה:
בקיץ הייתי נוסעת לבקר את סבתא אידה (אמא של אבא) בסבראן. שם כל קרובי המשפחה ושכנים דיברו אידיש. בעלה של דודה מניה, אחות של אבי, וכל משפחתה דיברו אידיש ביניהם, וגם סבתא דיברה איתם באידיש. עם אנשים אחרים סבתא דיברנ ברוסית ובאוקראינית. 

 סבא מריק:
בביתינו לו היתה מסורת של חגים משפחתיים. לדוגמה, לא נתנו מתנות אחד לשני. אם היה צורך, קנינו אותם בימים כלשהם, בלי קשר לתאריכים. אבל הסעודות אליהן הזמינו אורכים היו רק פעמיים בשנה: יום הולדת של אמה ויום הולדת שלי ושל אבי שהיה באותו יום. יום הולדת של אמי היה בראשון ביאנואר, אז לא חגגו בנפרד את תחילת השנה האזרחית ("נובי גוד"). אף אחד לא ידע בדיוק מתי היה יום הולדת לסבתא, ואפילו היא לא ידעה בעצמה. זה נחשב שהיא נולדה בפסח, העשרים וחמישה באפריל בשנת אלף שמונה מאות תשעים וחמש.

סבתא אניה:

אני זוכרת רגעים של נוחות. אש בָּועַרת בתנור, בחדר ריח של רצפת עץ שהרגע נוקתה, מפה צהובה מעומלנת על השולחן ואגרטל זכוכית כחול. זכור לי גם איזה אווירה מיוחדת הייתה בארוחות בוקר של ימי ראשון.

יום ראשון היה יום חופש.בימי ראשון בעוד שכולם עדיין במיטה, שלחו אותי למאפייה לקנות לחם קשה. בזמן שחזרתי אמא כבר קמה והייתה מבשלת תפוח אדמה לא מקולף ואבא היה מכין דג מלוח ומסדר אותו בצלחת מיוחדת מזכוכית עבה עם טבעות בצל. כל אחד היה מקבל צלוחית עם שמן חמניות שבו שמו שתי טיפות חומץ שהתפזר בתוך השמן בצורה של עיגולים קטנים. בזה טבלו תפוח אדמה. הלחם הקשה שימש לטוסטים עם ביצה וחלב שאכלנו עם משקה קאקאו חם. כעבור הרבה שנים נודע לי שזה נקרא "טוסטים צרפתיים".
ארוחת בוקר זו הייתה חייבת להתחיל ב9:15 בדיוק, בזמן שברדיו שודרה התכנית "בוקר טוב!". בליווי התכנית ארוחות הבוקר עברו באווירה נהדרת של שלום, כיוון שכולם, כולל היורקה הקטן, הקשיבו לשידור ולא הסתכסכו.

 סבא מריק:
 בנובי גוד  (תחילת השנה האזרחית) אבא היה מביא עץ אשוח בינוני והיינו מקשטים אותו יחד עם אמא. המשחקים היויפים, חלקם היו נשללו מהגרמנים בזמן המלחמה. השתמשנו בהרבה צמר גפן שייצג שלג. מתחת לעץ אשוח שמנו בובה של "דד מורוז" (סבא שלג) עם שק ירוק על הגב. אבל גם ביום הזה אצלנו לא היה מקובל לתת מתנות. 

סבתא אניה:

דבר הכי מרגש בנובי גוד היה להוציא קישוטים מקופסא. לאף דבר אחר לא היה ניצוץ ו כאלה קסומים. אנחנו קישטנו את הע עם אמא שלימדה אותי איך לעשות את זה בצורה נכונה: קישוטים גדולים יותר למטה יותר והקטנים יותר למעלה, הבהירים מאחורה וכו'. היו קישוטים מסוימים שאותם תלינו תמיד קרוב אחד לשני. לדוגמא שני בתים, ביניהם ארנב על תב ולידו בובה של גזר במילוי צמר גפן עם נצנצים.  בתאורת בוקר עץ אשוח זהר בזהר משלו.

אצלינו לא היה מקובל לתת מתנות. רק כשנולדה לי בת התחלתי לשים בשבילה מתנות מתחת לעץ אשוח בערב נובי גוד.